כאוס ויהירות - מפארק היורה לאפגניסטן
yuval bloch
שנים רבות לאחר מכן, בעודי מחפש טקסטים לתרגול לקראת הבחינה הפסיכומטרית באנגלית, נתקלתי במסמכי אפגניסטן, שורת ראיונות שבוצעו על הפנטגון במהלך המלחמה ואחריה בניסיון להפיק לקחים. ממשל אחר ממשל בארצות הברית ניסו לעמוד על טעויות קודמיהם, במטרה להבין היכן כשלו הממשלים שקדמו להם וכיצד הם יוכלו להגשים את מטרות המלחמה. אולם, ממשל אחר ממשל נחל כישלון, עד שלא נותרה ברירה אלא להסיק כי בדומה לניהול פארק מלא דינוזאורים, גם התוכנית ל"בניית מדינה" באפגניסטן נידונה לכישלון.
סדרי הגודל של הכאוס
בתחום האקולוגיה, סקאלה או סדר גודל מוגדרים על בסיס התהליכים המתרחשים בהם, בין אם בזמן או במרחב. לדוגמה, סדר הגודל העונתי מתייחס לתקופה של עד שנה, שבה התהליכים העיקריים תלויים בעונות השנה. לעומת זאת, בפרק זמן של מאות שנים, תהליכים התלויים בנדידת אוכלוסיות הופכים למרכזיים, ובסדר גודל של מאות אלפי שנים, תהליכים אבולוציוניים תופסים את מרכז הבמה. מערכת מסוימת יכולה להיות כאוטית בטווח זמן מסוים, אך ניתנת לחיזוי בטווח אחר.
כאשר מלחמות מתארכות, גם התהליכים הדומיננטיים בהן משתנים. אם שליטה בנקודות אסטרטגיות, לדוגמה, היא קריטית בטווח זמן קצר, הרי שיכולת הייצור הופכת למרכזית יותר בטווח זמן בינוני, ויכולות הסתגלות הופכות למרכזיות יותר ככל שטווח הזמן מתארך.
במהלך מלחמת לבנון הראשונה למשל, חזבאללה השתמש בתחילה במטעני חבלה פשוטים. ישראל התמודדה עם איום זה באמצעות טכנולוגיות נטרול. חזבאללה הסתגל שוב, והחל להשתמש באמצעים אלקטרוניים להפעלה מרחוק. ישראל הגיבה בפיתוח מערכות איתור ושיבוש אלקטרוניות. בסופו של דבר, חזבאללה שב לפיתוח מטענים פשוטים שאינם דורשים איתות אלקטרוני, ופיתח סביבם תורת לחימה חדשה, שאילצה את ישראל להסתגל מחדש. אין מדובר בנקודת למידה בודדת, אלא בדינמיקה מתמדת של הסתגלות הדדית.
שינויים בטכנולוגיה אזרחית מחייבים אף הם הסתגלות. הופעתן של הרשתות החברתיות שינתה לחלוטין את תחום התעמולה, כמו גם את הלוחמה הפסיכולוגית, ואילו הופעתם של רחפנים יצרה מגוון רחב של אסטרטגיות חדשות.
עם זאת, אסטרטגיות ההסתגלות משתנות בהתאם לסוג הכוח הצבאי. מדינות מתפקדות מקימות צבא מורכב המסוגל לנהל תנועה מקבילית של כוחות שונים באופן מסונכרן, לתחזק קווי אספקה יעילים, לייצר נשק מתקדם ולפתח טכנולוגיות חדשות. אולם, לכך יש מחיר. כאשר כוחות בשטח מזהים פגם באסטרטגיה, עליהם להעביר את המסר במעלה שרשרת הפיקוד, עד שמפקד בכיר מספיק יחליט לשנות הנחיות, ולאחר מכן יוריד את ההנחיות החדשות כלפי מטה. גרוע מכך, עיון במסמכי אפגניסטן מלמד כי מפקדים בדרגות הביניים עיכבו מידע על אסטרטגיות כושלות כלפי מעלה מסיבות פוליטיות, דבר שעלול ליצור עיכובים משמעותיים בהסתגלות.
ארגוני טרור לעומת זאת משתמשים לעתים קרובות בתכנון מבוזר. אם מפקד בדרג השטח הוגה אסטרטגיה חדשה, הוא יכול פשוט לנסות אותה. אם היא כושלת, היא כנראה תגווע יחד עם יוצרה והמחבלים שתחת פיקודו. אם היא טובה, יחידות אחרות יעתיקו אותה. לביזור יש מחיר: הוא מגביל את מורכבות מורכבות האסטרטגיה אבל מאפשר הסתגלות מהירה יותר.
חיידקים ובקטריופאג’ים
דינמיקה זו של הסתגלות א-סימטרית קיימת גם בביולוגיה, למשל בעולם החיידקים והבקטריופאג’ים. בקטריופאג’ים הם וירוסים זעירים התוקפים חיידקים. הקוד הגנטי שלהם פשוט להפליא, ומכיל בסך הכול דרך לזהות חיידק, להיצמד אליו ולהזריק את ה-DNA שלהם לתוכו. לאחר שביצעו זאת, מערכת הרבייה של החיידק כבר תייצר בקטריופאג’ים חדשים. חיידקים יכולים להגן על עצמם באמצעות מגוון אסטרטגיות, כמו למשל לשנות את חלבון השטח שלהם כדי שהבקטריופאג’ים לא יזהו אותו, או ליצור שכבת הגנה המונעת מהבקטריופאג’ים להחדיר את ה-DNA שלהם. בקטריופאג’ים, הפשוטים הרבה יותר מחיידקים, משתמשים במגוון מצומצם יותר של אסטרטגיות, אך מסתגלים במהירות רבה.
מחקרים בנושא מצביעים על דינמיקה ייחודית: רוב הזמן החיידקים מצליחים לדכא את הבקטריופאג’ים. ככל שהם מדכאים אותם זמן רב יותר, כך הם צריכים להיות עמידים לפחות בקטריופאג’ים שונים, ומגוון מערכי ההגנה שלהם פוחת ונעשה ממוקד יותר ויותר בבקטריופאג’ים הספציפיים שנותרו, עד שאחד הבקטריופאג’ים מצליח להסתגל לחולשה בחיידקים, ואז אוכלוסיית החיידקים קורסת בבת אחת. אם נתבונן בנתוני טרור, נראה דינמיקה דומה: רוב הזמן המדינות שבהן הם פועלים מצליחות לסכל אחוז גבוה מהפיגועים, והנזק שלהם מוגבל, אך בתקופה מסוימת הם מצליחים להתאים את עצמם לחולשה בחברה ולגרום נזק עצום. ככל שהמאבק בהם מתמשך זמן רב יותר, ההסתגלות הופכת למרכזית יותר, והתדירות של אירועים כאלה תגדל.
גבולות הכוח
מדינות מודרניות ניגשות למלחמה בטרור כאילו הייתה משימה לוגיסטית הניתנת לחיזוי, ליניארית וניתנת לפתרון באמצעות הפעלת כוח. בטווח הקצר, גישה זו עשויה להיראות יעילה, אולם ככל שהמלחמה מתמשכת, המערכות הופכות מורכבות יותר, פחות צפויות וקשות יותר לשליטה.
האינסטינקט הוא להסלים את המצב על ידי הפעלת כוח רב יותר, שליחת חיילים נוספים ופעולה באכזריות רבה יותר. עם זאת, תאוריית הכאוס וההיסטוריה מלמדות כי כוח ברוטלי אינו מספיק בשלב זה. הסתגלות מבוזרת, הבנה של מאזני הכוחות המקומיים והיכולת להשתנות במהירות הופכים לחשובים לא פחות מהעוצמה הצבאית.
הפתרון המתבקש הוא להימנע ממלחמות ארוכות, להשיג את המטרות במהירות ולהיערך לעימותים נפרדים בעתיד. כאשר הדבר אינו אפשרי, יש לנטוש את היוהרה ולהכיר בכך שלא כל בעיה ניתנת לפתרון באמצעות הפעלת כוח, וכי נכונות להסתגל מהר יותר וסובלנות לביקורת פנימית על האסטרטגיה הן קריטיות לא פחות מגודלו של הצבא. בסופו של דבר, אזהרתו של קרייטון ברורה: הדבר המסוכן ביותר במערכת מורכבת הוא לא הכאוס עצמו, אלא האשליה שאנו יכולים לשלוט בו.